מה עושים כשהילד לא רוצה ללמוד?

לדעתכם לילד אין מוטיבציה להצליח? כדאי שתבדקו. יכול להיות שדווקא יש לו המון מוטיבציה - אבל לא בתחומים שאתם רוצים. "ילדים הם סקרנים וחקרנים מטבעם. ההורות שלנו נוטה להזיק", טוען הפסיכולוג דוד הררי ומציע להורים ליצור תנאים טובים ללמידה

גלית לוי פורסם:  01.09.08 , 08:10

דן הוא כמעט בן 12, ילד נמוך לגילו וצנום. במהלך שנת הלימודים הוא מתאמץ ועושה כמיטב יכולתו להצליח בכל מקצועות הלימוד ולא מוותר לעצמו. כשזה מגיע לספורט, הוא מפצה על משקלו הנמוך ועל המבנה הפיסי הדק שלו, בכוח רצון בלתי נלאה שמוביל אותו להישגים מצוינים.

עצות ממומחה בכיתה ו'

מה מצפה לי בכיתה א'?

אלעד רובינשטיין

לדעתו אין ממש הבדל בין הגן לבית הספר, הוא הכי אוהב שיעור ספורט ולא תמיד זוכר להכין את התיק בערב שלפני. גל, בוגר כיתה ה', עם עצות חשובות לדניאל, העולה מחר לכיתה א'. לפני שרצים לחפש טיפים מהמומחים, כדאי להקשיב למומחים האמיתיים

מה מצפה לי בכיתה א'?

אחיו, הצעיר ממנו בשנה אחת, ירש גוף גדול ומאסיבי. למרות שהנתונים שלו, כך אמר המאמן, יכלו להפוך אותו לשחיין מצטיין, הוא מסרב להתאמץ ולהשקיע, ומגיע לאימונים בעל כורחו. בשונה מאחיו, הוא לא נדרש לכל מאמץ בלימודים. הכל בא לו בקלות, אך הוא מסתפק בציון טוב, העיקר לא להשקיע זמן וללמוד. ואם הוא יכול לקבל 90 בלי מאמץ או 100 עם טיפה מאמץ, הוא יבחר באופציה הראשונה. הוא מוסיקאי מחונן שממעט לשפר את יכולותיו ומעדיף מנגינות פשוטות על פני מנגינות חדשות שאותן הוא צריך ללמוד.

בקיצור, שני הפכים מוחלטים. האחד מוכן להשקיע ולהתאמץ וניחן במוטיבציה גבוהה להצליח, והשני, התברך בכישרונות, אך לא מחזיק בעודף מוטיבציה ולא מונע על ידי רצון פנימי להצליח.

רוצה להיות כוכב נולד

הפסיכולוג דור הררי, אשר הרצה בכנס של מכון אדלר בנושא מוטיבציה, כלל לא מופתע מהתיאור הזה: "נכון. לאנשים שונים רמות מוטיבציה שונות. כוח ההנעה הפנימי אמנם מושפע מגנטיקה, אבל לא רק. לכל האנשים הבריאים בנפשם יש מוטיבציה. יש מי שזכה לרמת מוטיבציה גבוהה ויש מי שצריך שיניעו אותו קדימה וידחפו אותו, כי המנוע הפנימי שלו לא ניצת מעצמו". מה גם שמוטיבציה אינה תכונה גורפת ולכן יכול להיות ילד שתהיה לו מוטיבציה לספורט, אבל לא ללימודים או ילד שתהיה לו מוטיבציה לשכלל את כישורי התיאטרון שלו, אך לא את שיעורי הנגינה.

"הדור הזה, בניגוד למה שחושבים, הוא דור חדור מוטיבציה ועולה על קודמיו בכל פרמטר. המנוע הפנימי שלהם חזק יותר משל הוריהם", אומר הררי, אך מודה "שהילדים של היום לא תמיד חדורי מוטיבציה לאותם התחומים שאנחנו היינו רוצים שאליהם הם ישאפו". לצורך הדימוי הוא אומר: "המנוע של אותו ילד צעיר להשתתף בתכנית 'כוכב נולד', לא קטן יותר בעוצמתו מזה של המדען המבקש לחקור את חלקיקיו הקטנים ביותר של האטום. אנחנו פשוט היינו רוצים שהילד שלנו ירצה להיות יותר כמו המדען ופחות כמו הכוכב הנולד".

תפקיד ההורים, על פי הררי, הוא לדאוג שהמנוע של הילדים יעבוד, כלומר לגדל ילדים עם כוח הנעה פנימי. "כשילד בא לעולם, המוטיבציה כבר מובנית בו", הוא אומר. "הבעיה היא שההורות שלנו נוטה להזיק, כי הילד מטבעו סקרן, חקרן, רוצה להתגבר על הנחיתות שלו. לכן אנחנו צריכים לחשוב איך ליצור לילד תנאים שבהם הוא יוכל להביא את הכוח שלו לידי ביטוי".

איך לא נדכא לילד את המוטיבציה?

"לא לבקר, לא לשפוט, לא להלחיץ, לא לעודד תחרות או לגעור", אומר הררי. במקום הוא מציע לעודד וליצור אצל הילד חווית הצלחה ותחושת ערך עצמי. אם אתם רוצים לעודד את הילד לגלות את הכוח המניע של הלמידה, בחשבון, למשל, על דף שבו מתוך 10 תרגילים הוא טעה ב-6 והצליח ב-4: סמנו וי על ה-4 המוצלחים. אם תסמנו איקס על השישה שהיו טעות - תורידו לו את המוטיבציה. אם תסמנו וי, יהיה לו עניין להמשיך ולעשות יותר.

"מנוע הצמיחה הפנימי של הילד דומה לצמח. הוא דורש מינון קפדני של אור, מים וטמפרטורה. אם נותנים יותר מדי הוא עלול להירקב, אם נותנים פחות מדי הוא עלול להתייבש", מזהיר הררי. "ולכן חשוב לבחור תגובות שמעודדות הנעה. אם הילד מראה לנו, למשל, ציור, אנחנו יכולים לומר לו בתגובה 'אתה כישרוני', אבל אז הוא יחפש רק את החיזוק והשבח המילולי. אם נאמר לו שהציור שצייר הוא יפה ומוצלח ומעניין - נעודד אותו להמשיך וליצור ונעלה את תחושת הערך שלו".

השבחים צריכים להתמקד בעשייה ובמעשה, כך שנעודד אצל הילד את המוטיבציה להמשיך ולעשות. "וזה נכון", מוסיף הררי, "גם במקרה שהילד מביא מוצר פגום. אנחנו חייבים לראות ולמצוא את האספקט הראוי להגדלה ולהתייחסות".

תתאמץ - תקבל פרס

פעמים רבות, כדי לעודד את הילדים שלנו לעשות משהו, אנחנו משתמשים בגורמי הנעה חיצוניים, בחיזוקים חיצוניים ("אם תקבל 100 נקנה לך פלייסטיישן"). הררי חושב שחיזוקים מן הסוג הזה אינם בונים מוטיבציה אלא "הופכים את הילד לסוחר. מאחר והוא יפנים את התפיסה שהוא לא עובד כדי לעשות, להתקדם או לשפר, אלא בשביל לקבל משהו בתמורה. הורה צריך לשאול את עצמו מה הוא רוצה לייצר - תחושה של התגברות והתמודדות, סיפוק והנאה או קבלת פרס".

איך מעודדים את הילד שלנו לגלות מוטיבציה והנעה לפעולה במקומות שבהם הוא פחות מעוניין?

"ככל שהם מתבגרים זה יותר ויותר קשה, אבל חשוב לדרבן ולתת כיוון. אפילו אם הילד יעשה, בסופו של דבר להיפך, הוא יקבל כיוון. צריך לזכור שהכוונה שלנו היא ליצור הנעה פנימית, רצון וחשק".

במבחן התוצאה, הוא מרגיע את כל ההורים המודאגים, "יותר ילדים שהספידו אותם בילדותם, הגיעו בסופו של דבר למשהו - בבגרותם".

המנוע הפנימי של הילדים לא תמיד פועל בכיוון הרצונות שלנו, אבל לפני שאתם ממהרים לתייג את הילד שלכם כחסר מוטיבציה, שימו לב האם יש תחומים אחרים שבהם הוא כן מגלה תשוקה ועניין.

"למה אתם מזלזלים בכך שהמוטיבציה שלו מופנית רק למחשב, למשל?" שואל הררי. "מבחינתו של הילד יש כאן כלי שמאפשר לו עצמאות, נותן לו תחושת שליטה של 'אדון העולם', קצת כמו שהיתה בזמנו רכיבה על אופניים. אל תזלזלו בזה", הוא מציע. "אבל תמשיכו להציע גם עיסוקים אחרים".

אבל, אם הוא אומר 'אמא משעמם לי', ברגע שהוא מנותק מהמחשב, באמת יש כאן בעיה של מוטיבציה וחוסר רצון פנימי. אחד התסכולים הגדולים אצל הורים הוא לראות את ילדם הכישרוני מתבזבז על פעילות שלדעתם אין לה ערך, אבל ניסיון חיים ארוך מראה שאם תחושת הערך של הילד מבוססת וטובה והכישורים עומדים לרשותו - בבוא העת יחזרו לו הכוחות והמנוע הפנימי יפעל.

"אם כרגע בשביל להיות נגן מקצועי, הוא צריך להתאמן 8 שעות ביום במשך שש שנים – ולא כל כך מתחשק לו, זה לא עניין של היעדר מוטיבציה, אלא פשוט סימן לכך שהמנוע הפנימי של הילד שלכם לא תמיד פועל לפי מה שאתם רוצים".

שו"ת: מה עושים כשהילדה מסרבת ללמוד?

איך צריך להגיב כשהילד הופך להיות תוקפני בכל פעם שמבקשים ממנו להכין שיעורי בית ומה עושים כשהילדה לא מפסיקה לפטפט בזמן השיעור? אתם שאלתם וציפי גלזר מזכירה שהאחריות למה שקורה בבית הספר היא של הילד. לא שלכם

ציפי גלזרפורסם:  19.01.10 , 07:35

הורים רבים מתחבטים בשאלת היחסים בין הורים לביה"ס ותחת מי נמצאת האחריות ללימודיו של הצאצא. הדרישות הלימודיות מן הילדים הן גבוהות, ישנה ציפייה מצד ביה"ס לציונים גבוהים המצביעים על הישגי הילדים וכמובן על הישגי בית הספר. ציפייה זו מופנית גם כלפי ההורים והם נמצאים בדילמה מתמדת. קשה להם לעמוד בציפייה זו ויחד עם זאת קשה להם לסרב לה.

בשבועות הקודמים הסברתי כאן מדוע עונשים, פרסים והטפות מוסר הן שיטות רעות לשמירה על חוקים וגבולות והצעתי דרכים חלופיות של תוצאה טבעית ותוצאה הגיונית. הזמנתי אתכם לשאול אותי שאלות מתוך ניסיונכם והרבה מהשאלות ששלחתם עסקו במאבקים שבין הורים לילדים בכל מה שקשור לבית הספר, לשיעורי הבית וללמידה למבחנים.

הכתבות הקודמות בסדרה:

·         כתבה ראשונה: למה עונשים, פרסים והטפות מוסר זה רע?

·         כתבה שנייה: הכי חשוב: חוקים וגבולות

·         כתבה שלישית: מה עושים במקום להעניש? תוצאה טבעית והגיונית

·         כתבה שלישית: שאלות ותשובות 

ישנם שני סוגי הורים. הסוג הראשון הם אלו שרוצים לעזור, אבל לא תמיד יש להם את הידע, הזמן, הסבלנות והיכולת ואילו הסוג השני הם ההורים המאמינים שזו אחריותו הבלעדית של ילדם ולכאן מצטרף גם רגש האשמה על "הזנחת" הילד והקושי לעמוד מול לחצי המורים. סוג זה של הורים ברצוני לעודד מעל במה זו.

עוד בנושא:

מי מכין את שיעורי הבית - אתם או הילדים?

פרופ' עמוס רולידר

שיעורי הבית הופכים מיום ליום למטלה יותר ויותר גדולה ושואבת זמן. לא של הילדים - של ההורים. פרופ' עמוס רולידר מזכיר לכם שהשיעורים הם בשבילם ומסביר כמה חשוב שהילדים ייקחו אחריות אישית על הכנתם. יש לו גם כמה עצות שיכולות להגשים את החלום

מי מכין את שיעורי הבית - אתם או הילדים?

הסוג הראשון הם ההורים שהישגי הילדים משקפים בעיניהם את ערכם כהורים והם יעשו הכל כדי שהילד יצליח. במקרים קיצוניים זה כולל לפעמים גם הכנת שיעורי בית במקום הילד. מה לומד הילד מכך? המסקנה שהוא מסיק היא ששיעורי הבית והלימודים בכלל הם באחריות ההורים ובמקרים קיצוניים הילד יכול להשתמש בזה ככלי שליטה בהורים.

מה שאני מבקשת להציע הוא קודם כל לאמץ את הרעיון שבית הספר הוא באחריותו הבלעדית של הילד, שהילד שלנו הוא לא אנחנו והלימודים הם שלו ולא שלנו. הערך שלנו לא תלוי בהישגים שלו וגם הערך שלו לא תלוי בהישגים הלימודיים שלו. מתוך המקום הזה חשוב להעביר לו את המסר לאחריות בתחום הלימודים ויחד עם זאת להשאיר דלת פתוחה בה יוכל להתייעץ, להיעזר בנו ולשתף אותנו בכל מה שקורה בביה"ס בלי חשש לביקורת, השפלה, איומים ועונשים. כך נאמן את ילדינו לקחת אחריות בתחומי החיים השונים, כמו גם במעגל המשפחה ובחברה.

שאלה: מה עושים כשהילדה מסרבת ללמוד?

"בתי בת ה-17 לא אוהבת ללמוד. מאז אסיפת ההורים נאלצתי להתקשר לכל המורים פעם בשבוע ולבדוק מה היא עשתה בכיתה והאם היא לומדת. כשהמורים אומרים שהיא לא היתה בסדר, הפריעה או לא הכינה שעורי בית, אני נותנת לה עונש לא לצאת בסופ"ש עם חברים. המצב הזה מאוד מתסכל אותי, כיוון שהיא עוד מעט מסיימת תיכון ולא עושה כלום לשיפור מצבה. השבוע היא אמרה שהיא רוצה שנה חופש מלימודים. אין לי מושג איך להתנהג איתה. אולי אתם יכולים לעזור".

תשובה:

מדובר בגיל ההתבגרות עם כל מה שכרוך בכך. חשוב שהורים יבינו שבית הספר הוא באחריותו הבלעדית של הילד וזה ממש לא התפקיד של ההורים להתקשר, לעקוב ולבדוק. נסו לחשוב מה מרגיש הילד כשמתנהגים איתו כך. אין פה כבוד, אין הוכחה שסומכים עליו ואין העברת אחריות. יש רק מסרים שליליים ולא מכבדים. לכן, יש לערוך שיחת הבהרה, שהאחריות לנעשה בבית הספר היא בתחום אחריותו הבלעדית של הילד.

עזרת ההורים היא רק כשידרשו לכך על ידו. משמעות ההחלטה היא שכל תוצאה, לטוב ולרע, עלינו לקבל. גם אם היא לא תמצא חן בעינינו. לפעמים זה אכן מסתיים בכך שילדים בוחרים להפסיק ללמוד, עם כל המשתמע מכך. אבל, בהמשך הדרך, כשיש רצון אמיתי ללמידה, הם משלימים את החסר.

בכל מקרה, גם אם נכריח את הילד להישאר בביה"ס, הלמידה לא בהכרח תהיה יעילה וטובה והמחיר של הפסד יחסים מול לימודים נראה לי לא כדאי. גם אני באופן אישי עמדתי בדילמה הזו מול בני שהחליט לסיים את לימודיו בתיכון מוקדם יותר. החלטתי שאני לא רוצה ילד מתוסכל וממש לא מעוניינת להפסיד את היחסים הטובים איתו בגלל ביה"ס. הסכמנו לכך, אביו ואני, שיפסיק את לימודיו בתנאי שימצא לו מסגרת אחרת, של עבודה למשל, כך שתהיה לו סיבה לקום בבוקר והוא לא יהפוך את היום ללילה. ואכן כך היה. בדיעבד, אני יכולה לומר שעם כל הקושי זו היתה החלטה נבונה ביותר.

שאלה: מה עושים כשההישגים יורדים?

"בתי בת ה-12, היתה תלמידה חרוצה, אחראית, חברותית ומאורגנת, עד שעלתה לחטיבת הביניים. מעולם לא הרגשתי צורך לבדוק אם הכינה שעורים ואיך. לא הגבלתי אותה כמעט בשום דבר (מסיבות, בילויים, חברים וכו'). לאחרונה נתקלתי בבעיה. הישגיה בלימודים ירדו, היא לא דואגת להתכונן כמו שצריך למבחנים ונראה שכל מה שמוביל אותה זה רק הבילויים. בבית היא לא עוזרת אלא אם כן דורשים ומתנהגים כמו שוטרים (היא לא מסרבת או מתחצפת. רק צריך לדרוש ולוודא שהיא מבצעת). הנושא מאוד מתסכל אותנו, שלא היינו מורגלים בעונשים ובמעקב יום יומי אחר פעילותה, אלא סמכנו עליה בעיניים עצומות. נראה כי הטפות המוסר שלנו, ההסברים והאיומים לא עוזרים. אני מאוד זקוקה לעצה".

תשובה:

הילדה בגיל ההתבגרות! התהפכה הילדה, זה נכון. כעת צריכים להסתכל על כל ההתנהגות שלה בעיניים אחרות, להבין שמה שחשוב לה כעת זה החברים, הבילויים ובקיצור, כל מה שמחוץ לבית. זוהי תקופה לא קלה שצריך לעבור אותה וכדאי שזה יהיה עד כמה שניתן ביחסים טובים. גיל ההתבגרות לא סותר הצבת גבולות ועל כך כבר דיברתי. יחד עם זאת, חשוב לעשות זאת במשא ומתן ועם הרבה כבוד והקשבה לילד. ראי גם את תשובתי הקודמת באשר לאחריות על נושא ביה"ס.

שאלה: למה הוא מסרב להעתיק מהלוח?

"הבן שלי בן 8, בכיתה ג'. תלמיד טוב עם ציונים טובים (במיוחד במקצועות אותם הוא אוהב יותר). הבעיה היא שלפעמים, מתוך החלטה מודעת, הוא בוחר שלא להעתיק מהלוח שיעורים או משימות. ואז, כשאני חוזרת מהעבודה, אנחנו מתקשרים לחבר כדי להשלים. דיברתי איתו והסברתי את החשיבות של ההעתקה. הבטחתי פרסים אם יעתיק בכל יום, איימתי בעונשים במידה ולא. כלום לא עוזר. יש ימים שהוא מעתיק הכל ויש ימים שבסוף היום הוא אומר לי שבחר לא להעתיק כלום. מה עושים?"

תשובה:

כבדי את הבחירה של הילד ותני לו לשאת בתוצאות. ביה"ס הוא בתחום אחריותו של הילד. אנחנו לא שם. לא אנחנו צריכים להתקשר לחבר, אלא הוא. השיעורים הם שלו ולא שלנו. במידה ולא יכין ש"ב, המורה כבר תטפל בו.

שאלה: למה הילדה מפטפטת?

"יש לי ילדה בת 9, ילדה טובה, ממושמעת בבית, מצטיינת בלימודים, חברותית ונעימת הליכות. אתמול, באסיפת הורים, כל המורים התלוננו שהילדה מפטפטת ומפריעה בשיעורים. מה עושים?"

תשובה:

כדאי לקיים שיחה עם הילדה ולנסות לברר מה קורה שם, מה היא רוצה להביע בהתנהגות שלה ומה היא מנסה להשיג. מדבריך אני מבינה שזו לא ההתנהגות הטבעית שלה. משהו כנראה מפריע לה ובהתנהגות זו היא מאותתת לעזרה. אם אין שום סיבה חריגה, על המורים לנקוט בתוצאה הגיונית ולתת לילדה לשלם מחירים.

שאלה: למה הוא לא מכין שיעורים בלעדי?

"הבן שלי בן 8, ילד נבון ומתוק, אבל עקשן לא קטן. החל מתחילת השנה הוא מגיע עם ליווי הביתה ולא נמצא במסגרת של צהרון. הבעיה היא שעד שאני מגיעה בחמש מהעבודה, הוא לא מוכן להכין לבד את השיעורים ומחכה לי מדי יום. כל ההסברים על כך שהוא מפסיד שעות פנאי עם חברים, על כך שהוא עושה שיעורים כשהוא כבר עייף ופחות מרוכז לא הועילו. הצעתי פרסים ותגמולים שונים. הענשתי. כלום לא עובד. האם יש לכם רעיון? מוכנה לקבל כל הצעה".

תשובה:

אם לבן שלך לא אכפת להפסיד אל כל מה שמנית והוא מוכן בתמורה להרוויח אותך זה עניינו. במידה והמחיר הוא ש"ב שהם פחות טובים – את המחיר הוא אמור לשלם בבית הספר. אם אין הערות על טיב השיעורים מהמורה, אולי בכל זאת הוא מסוגל גם בשעות הללו? אולי זה לא באמת פחות טוב והוא לא פחות מרוכז? אולי הוא באמת זקוק להפסקה הארוכה הזו, בין סיום הלימודים לשעה שאת מגיעה? למה להעניש? שווה להקשיב לילד.

מה עושים כשהילד לא רוצה ללמוד?

הורים רבים עומדים נבוכים אל מול חוסר החשק של ילדם ללמוד. האם להניח לו לנפשו? או לעודד אותו ללמוד? כיצד לאתר את הגורם המפעיל את חוסר המוטיבציה ולנטרל אותו, ומה תפקידנו כהורים אל מול האתגר הבית ספרי?

מאת: מערכת ילדים פלוס | 07.01.2013

התמודדות עם ילד שאינו רוצה ללמוד שונה בתכלית בין ילדים צעירים לנערים מתבגרים אך היא דומה באחריותינו כהורים לברר מה הן הסיבות לכך ולסייע לילד שלנו לעקוף או לצלוח אותן. 

"אין לי כוח ללמוד למבחן", "אני לא רוצה להכין שיעורים", "נמאס לי מבית הספר" – משפטים שלא מעט הורים שומעים מילדיהם, המעידים על ירידה במוטיבציה וברצון של הילד ללמוד, או בכלל, ללכת לבית הספר. הרצון של כל ילד ללמוד נובע מהסקרנות הטבעית שלו כאדם, ולכן אין באמת תשובה אחת ומוחלטת לשאלה "למה הילד לא רוצה ללמוד?". התשובה תלויה במספר רב של גורמים, ויש לבחון כל מקרה לגופו. הדבר החשוב ביותר לזכור הוא שתמיד יש פתרון. לעיתים יידרש מאמץ מצד הילד וגם מצדכם ההורים, כדי למצוא את הדרך הנכונה להחזיר לילד את המוטיבציה ללמוד. 

כמובן שפתרונות שמתאימים עבור ילד שזה עתה נכנס לבית הספר, בכיתה א' או ב', לא יתאימו לילד שנמצא כבר לקראת תקופת ההכנה לבגרויות בתיכון. בגיל צעיר אי אפשר לצפות מילד שיבין את המשמעות וההשלכות שעלולות להיות בעתיד לחוסר המוטיבציה שלו, או אפילו לכישלון של ממש בלימודים. לעומת זאת, ככל שחולפות השנים, האחריות לחינוך הופכת להיות מטלה שווה בגודלה של ההורים ושל הילד עצמו – בייחוד ככל שמתקרבים מבחני הבגרות, תעודות הגמר, ולעתים גם השאיפה ללימודים אקדמיים או לימודים גבוהים אחרים. 


חוסר מוטיבציה או קשיים אמיתיים? 
אסור לשכוח שלפעמים חוסר הרצון של הילד נובע מקושי אובייקטיבי, ואולי כדאי לשלוח אותו לאבחון של בעיות קשב וריכוז, או לקויות למידה אחרות שייתכן שהופכות בשבילו את כל חווית הלימוד לקשה הרבה יותר מכפי שהיא צריכה להיות. גם אם איבוד הסקרנות הטבעית של הילד לא נובע מהפרעה או מליקוי למידה, ייתכן שהוא נעוץ בגורם חיצוני כלשהו, שהתפקיד שלכם כהורים הוא לאתר אותו ולטפל בו. 

אולי הילד נמצא בסביבה שאין בה מספיק גירויים שמעוררים את הסקרנות שלו, אולי הוא אינו מקבל (מכם, מהמורים שלו, או מכל אחד אחר) לגיטימציה לשאול ולחקור על מנת לספק את הסקרנות הזו, ואולי הוא נמצא בסביבה חברתית שבה סקרנות נתפסת כדבר שלילי - ילדים, כידוע, יכולים להיות אכזריים במיוחד. אם מצאתם גורם חיצוני שכזה, נסו לטפל בו במקום במוטיבציה של הילד ללמוד. אם לילדכם תהיה סביבה שמעודדת סקרנות, חקרנות ולימוד, רוב הסיכויים שהוא ינצל אותה. 


בלי מקל ובלי גזר 
אל תנסו לפתות את הילד בחיזוקים חיוביים, כביכול, כמו מתנות או כסף על ציונים טובים שיביא, או על מטלות לימודיות אחרות שיעמוד בהן בהצלחה. החיזוקים האלה אולי יעבדו בטווח הקצר, אבל בטווח הארוך עלולים להזיק יותר מאשר להועיל. שלא לדבר על חיזוקים שליליים כמו עונשים ואיומים, שאפילו בטווח הקצר כנראה שלא ישיגו תוצאות, וישניאו את הלימוד עוד יותר. 

נסו למצוא דרכים להחזיר את העניין בלימודים ואת המוטיבציה לילד. גלו עניין בלימודים שלו, שאלו אותו שאלות על החומר הנלמד, ונסו להבין מה מעניין אותו ומה לא, וחשוב מכך – למה? האם הוא לא מתחבר לחומר הלימודים עצמו, לשיטת הלימוד, או אולי פשוט למורה שמעביר את החומר? הציעו לו גישות אחרות שאולי ידברו יותר אל ליבו – קריאת מאמרים הקשורים לחומר בוויקיפדיה, למשל, או כמה שיעורים אצל מורה פרטי יכולים לדחוף אותו בכיוון הנכון, ומשם יצר האחריות האישית שלו יעשה את יתר העבודה. 



בין אם ילדנו רק נכנס לבית הספר ובין אם הוא אוטו-טו ניגש לבגרויות – מתפקידנו כהוריו לברר מה השורש לחוסר המוטיבציה שהוא מגלה ללימודים ולעזור לו להתגבר על כך. ויתור במקום הזה עלול לצור נזק לטווח הארוך כמו תחושת כישלון או חוסר יכולת. וזאת, בודאי שנרצה למנוע מבעוד מועד. 

חינוך ילדים - הפרעות קשב וריכוז אצל ילדים, בעיות התנהגות של ילדים - איך לגרום לילד לאהוב ללמוד? איך לחנך ילדים? חלק 1

ובו יתבאר העניין של חינוך ילדים / בעיות התנהגות אצל ילדים / הפרעות קשב וריכוז של ילדים. ויתבאר, למה ילדים לא אוהבים ללמוד? ואיך אפשר לגרום לילד לאהוב את הלימודים? ועוד.

ומי שיתבונן יראה, כי אחת מהשאלות הנפוצות ביותר בחינוך ילדים, היא, כיצד לגרום לילד לאהוב את הלימודים? כי נראה, שילדים, לא ממש אוהבים ללמוד בבית הספר. ואף על פי כן, צריך ללמוד בבית הספר. והשאלה הנשאלת היא, למה בעצם ילדים לא אוהבים ללמוד? ואיך בעצם אפשר לגרום לילד לאהוב את הלימודים, בבית הספר?

ומי שיתבונן היטב בעניין יראה, כיצד מצד האמת, זו טעות לומר שילד לא אוהב ללמוד. כי ילדים, מאוד אוהבים ללמוד. וההוכחה הפשוטה לכך היא, שכל ילד, כל הזמן, אוהב לנסות לדברים חדשים, גם אם הם מסוכנים. והכל, זה כדי ללמוד. וכאשר הילד הוא צעיר, אז חוש הסקרנות שלו מפותח ביותר, ויכולת הלמידה שלו היא גדולה ביותר.

והדבר העיקרי שילדים עושים כל יום כל היום, זה ללמוד. וילדים, לומדים כל הזמן. הם רוכשים שפה חדשה, שהיא שפת האם שלהם. הם לומדים את הסביבה, שבה הם חיים. הם לומדים, מה מותר ומה אסור. הם לומדים, את עצמם ומכירים את הרצונות שלהם. הם לומדים, כיצד לבצע משימות שונות וכיו"ב. כך שהדבר המרכזי שאיתו הילד מתעסק רוב הזמן, זה עם למידה.

.

ולא רק שילדים לומדים רוב הזמן, אלא, שחלק גדול משמחת החיים של הילדים, נובעת מכך שהם לומדים כל הזמן דברים חדשים. כי השמחה של האדם, תלויה בעד כמה הוא לומד דברים חדשים. שהלימוד של הדברים החדשים, הוא יוצר אצל האדם סוג של התחדשות פנימית. וילדים צעירים, הם מאושרים. גם בגלל שהם כל הזמן לומדים דברים חדשים.

וכמו שאדם מבוגר נהנה לראות דברים חדשים, וכמו שאדם מבוגר נהנה לטייל בעולם, כך ילדים קטנים, נהנים ללמוד דברים חדשים. כי מבחינתם של ילדים קטנים, לימוד של דברים חדשים, הוא כמו לגלות את אמריקה, בכל פעם מחדש. וכאשר ילד לומד דברים חדשים, הוא חווה חוויה רוחנית מאוד חזקה של התחדשות. כי אצלו, הכל חדש לגמרי.

וכאשר ילד לומד דברים חדשים, הוא מתלהב מכך, כאילו שהוא רואה מופע קסמים. כי הילד נמשך אחרי לימוד של דברים חדשים, ומתלהב מכל דבר חדש. ולכן ילדים מתלהבים מצעצועים שונים וכיו"ב. כי בשבילם, זה כמו מופע קסמים. כי אצל הילדים, הכל זה חדש לגמרי. והם ממש "נולדו מחדש", ואצלם הכל חדש וכולי.

.

ונמצא אם כן, כי הדבר המרכזי שמעסיק את הילד כאשר הוא מתבגר, זה עניין הלימוד. וא"כ השאלה הנשאלת היא, מדוע בכל זאת ילדים לא אוהבים את הלימודים של בית הספר. ואם הילד כ"כ אוהב ללמוד ולימודים זה כ"כ כיף עבורו, אז מדוע בעצם, ילדים לא אוהבים את הלימודים של בית הספר?

והתשובה שניתן במאמר הזה, לאיך לגרום לילד לאהוב את הלימודים, היא בעצם תשובה לעוד שאלה, ששייכת גם לעולמם של המבוגרים. כי גם המבוגרים, צריכים לפעמים ללמוד דברים חדשים. ולא תמיד מתחשק לאדם ללמוד דברים חדשים. והשיטה של איך לגרום לילד לאהוב את הלימודים, היא טובה, גם כדי לגרום לאדם מבוגר, לאהוב ללמוד דברים חדשים?

ומי שיתבונן בעניין יראה, כי כל בני האדם בעולם, שואפים כל הזמן, להרגיש כמה שיותר טוב. כי האדם, רוצה להיות מאושר. והאדם מטבעו, מחפש לעשות, את מה שעושה לו טוב. והאדם מטבעו, מחפש כל הזמן, ליצור אצל עצמו הנאה. וגם הילד, כמו כל אדם אחר, גם הוא מחפש ליהנות. והסיבה האמיתית שבגללה הילד לא אוהב את הלימודים של בית הספר, היא משום, שהלימודים האלו, כמעט לא יוצרים אצלו שום הנאה.

.

כי הלימודים שהילד לומד בחייו האישיים, הוא לומד אותם באופן טבעי, שלא נכפה עליו. והילד לומד את רוב לימודו, על ידי יצירת ההנאות שלו. כי הילד לומד את רוב הידע שלו, על ידי זה שהוא מנסה להשיג את המטרות שלו. ודרך זה שהילד מנסה להשיג את המטרות שלו, באמצעות זה הוא רוכש את הידע, של איך להשיג את המטרות.

לדוגמא: כאשר ילד משחק באיזה פאזל, לילד יש מטרה. והמטרה, היא להרכיב את הפאזל. ומבחינתו של הילד, אם הוא יצליח להרכיב את הפאזל, הוא ירגיש יותר מאושר. אבל, כדי להרכיב את הפאזל, לשם כך צריך ידע. והילד לומד איך להרכיב פאזל, ורוכש את כל הידע של הרכבת הפאזל, כדי להשיג את ההנאה שיש לו, מהרכבת הפאזל.

דוגמא נוספת: ילד לומד ללכת. איך הילד לומד ללכת? באמצעות זה שהוא מנסה להשיג את ההנאה שלו. ז"א, הילד רוצה להגיע מנקודה אחת לנקודה אחרת, כדי להשיג דבר כלשהו. ואז הילד מנסה להתקדם אל הנקודה הרחוקה. משום, שמבחינתו של הילד, אם הוא יגיע לנקודה הרחוקה, הוא ימלא את רצונו וירגיש סיפוק והנאה. ותוך כדי זה שהילד מנסה להגיע לנקודה הרחוקה, כדי להשיג את ההנאה שלו, תוך כדי זה הוא לומד ללכת.

.

ולילד, יש סקרנות. וכאשר דבר כלשהו מסקרן את הילד, אז הילד מנסה להשיג את המטרה שלו, כדי ליצור אצל עצמו תחושה של הנאה. וכדי להשיג את המטרה שלו ואת ההנאה שהיא תיתן לו, לשם כך על הילד לרכוש כישורים כלשהם. והילד רוכש את הכישורים שלו, תוך כדי זה, שהוא מנסה להשיג את הרצונות שלו, כדי ליצור עבור עצמו הנאה.

והילד לומד לדבר, כדי שהוא יהיה מסוגל לבטא את עצמו, ולהשיג את הרצונות שלו יותר טוב. ולכן לדוגמא, מקצוע הדקדוק, בד"כ הוא לא מעניין ילדים. ולכאורה, הרי הילדים לומדים שפה חדשה, כאשר הם ילדים. אז מדוע מפריע להם ללמוד את כללי השפה, שאותה הם דוברים?

אלא, שלימוד השפה מביא לאדם תועלת מיידית וממשית. אבל לימוד כללי הדקדוק של השפה, זה לא מביא לאדם שום תועלת מיידית וממשית, מלבד זה שהוא כאילו מדבר בצורה תקינה.

.

כי השפה, היא דרך לתקשר בין בני אדם. והשפה, היא בסך הכל אוסף של צלילים, שהאדם משמיע את הצלילים האלו, באמצעות הפה שלו. ובני האדם, מייחסים משמעות כלשהי, לצלילים כלשהם. ובני האדם, לומדים להשמיע צלילים כלשהם, כדי שהם יוכלו להבין אחד את השני טוב יותר. בדיוק כמו שהחיות לומדות להשמיע צלילים כלשהם, כדי לתקשר אחת עם השנייה.

והילד לומד להשמיע צלילים מסוימים. דהיינו, לומד את שפת אימו, כדי שהוא יוכל, להשיג את המטרות שלו טוב יותר. כי כאשר הילד מבטא את עצמו, אז מבינים אותו טוב יותר, ואז הוא משיג את המטרות שלו טוב יותר. ולכן הילד לומד לדבר, כדי לבטא את עצמו, וכדי להשיג את הרצונות שלו. וכאשר הילד לומד את השפה, הדבר הזה מביא לו תועלת ממשית ומיידית, של הנאה

לכן גם לדוגמא, ילדים לא מתעניינים בלימודי היסטוריה וכיו"ב. משום, שלימודי ההיסטוריה, הם לימודים על אירועים שכבר התרחשו בעבר. והילד לא מצליח להבין בשום דרך, כיצד הלימודים האלו ייצרו לו הנאות חדשות. וכיו"ב, גם לימודי המתמטיקה. שגם אותם, רוב הילדים, לא אוהבים. משום, שהלימודים האלו הם מופשטים מידי, ולא מייצרים שום תועלת ממשית ומיידית.

ומצד האמת, הילדים, מאוד רוצים ללמוד דברים חדשים. והילדים, כל הזמן לומדים דברים חדשים. כי הילדים, לומדים לדוגמא איך לשחק במשחקי מחשב. והילדים, לומדים שפות חדשות מיוזמתם, כדי להבין את התכנים שמעניינים אותם. והילדים, מומחים בללמוד. וכל הזמן, הם מתעסקים בללמוד. אבל מבחינתם של הילדים, הלימוד, הוא רק אמצעי להשגת הנאה.

וכאשר המקצועות של בית הספר, לא מביאים לילד שום תועלת כילד, הרי שממילא הטבע האנושי של האדם, הוא לא לעשות את מה שלא יוצר אצלו הנאה, וטוב שכך! כי רק מי שהוא עבד ושפוט של אחרים, רק הוא עושה דברים, שלא נותנים לו הנאה. וכאשר מלמדים ילד לעשות דברים, למרות שהוא לא נהנה מהם, הרי שבעצם מלמדים אותו לסבול בשקט (והפתרון יבוא בהמשך).

כי האדם מטבעו, אם הוא בריא בנפשו, כמו ילד קטן, שהוא עדיין בריא בנפשו, לפני שבני האדם שגעו אותו, הרי שהוא מטבעו אמור לעשות רק את מה שגורם לו ליהנות. כי אין שום היגיון בעולם, שהאדם יעשה משהו שיוצר אצלו סבל. והאדם בהחלט, כן מוכן להתאמץ, עבור משהו שהוא חושב שיביא לו תועלת ויגרום לו להנאה.

והילד, בהחלט לומד כל הזמן דברים חדשים. ובהחלט, הילד מוכן להתאמץ ללמוד כל דבר ולעשות כל דבר, למרות שהוא לא נהנה ממנו. וזה בתנאי, שהוא חושב, שהדבר הזה יביא לו הנאה. ומאחר שהלימודים בבית הספר, הם לא מביאים לילד כמעט שום הנאה, הרי שכל ילד שהוא בריא בנפשו, ממילא הוא לא אמור להשקיע בלימודים. כי מי שהוא בריא בנפשו, הוא לא יעשה שום דבר, שלא מוביל אותו אל הנאה כלשהי.

ורוב הילדים שלומדים, הם לומדים רק בגלל שהם מפחדים מההורים ומהמורים שלהם. והילד לומד למבחנים, רק כדי שלא ישגעו אותו ההורים והמורים. והדבר האחרון שמעניין את הילד, זה רוב הדברים שהוא לומד. שהם לא מייצרים לילד, שום תועלת. והילד לומד את הלימודים שלו, רק כדי צרכו. דהיינו, הילד לומד, רק כדי שהוא לא יסבול מההורים שלו.

ועבור הילד, העלות והרע שהוא סובל מהלימודים, היא קטנה יותר, מהרע שהוא יסבול מההורים שלו, אם הוא לא ילמד. ולכן הוא לומד את מה שלא גורם לו להנאה, כדי לסבול כמה שפחות, ממה שיקרה לו, אם הוא לא ילמד. והילד לומד גם את מה שלא גורם לו להנאה, כדרך של בחירה, ברע במיעוטו.

או אם הוא ילד מחונן, שהלימודים באים לו בקלות, שאז הוא לומד בשביל התחושה הטובה, שההצלחה בלימודים נותנת לו, בקטע החברתי וכיו"ב. אך מצד האמת, הלימודים של בית הספר, ברובם, הם לא באמת מעניינים, אפילו לא את מי שכן לומד אותם.

ולכן גם יש המון ילדים מוצלחים, שאם הם קולטים שהם לא מקובלים חברתית, בגלל שהם כן מצליחים בלימודים, אז הם באופן מכוון, מתחילים להיכשל בלימודים, כדי להיות יותר מקובלים חברתית. וזה בעצם אומר, שאותו הילד שהיה מוצלח בלימודים, הסיבה שבגללה הוא השקיע בלימודים, הייתה רק בגלל התועלת הרגשית שההצלחה בלימודים נתנה לו. וכאשר הילד הבין, שאם הוא לא יצליח בלימודים, הוא יהיה יותר מקובל חברתית, אז הלימודים לא משרתים אותו, ואז הוא מכשיל את עצמו.

ומי שיתבונן עוד בעניין יראה, כי באמת מצד האמת, גם המבוגרים יודעים, שהלימודים של בית הספר, אין בהם כמעט שום תועלת. והשימוש העיקרי של בית הספר, הוא כעין ביבי סיטר (שמרטף) לילדים, עד שההורים יחזרו מהעבודה. כי מצד האמת, איזה הורה יכול לומר שמתישהו, הוא השתמש בחייו הבוגרים, בלימודים שלו בבית הספר. ורוב הלימודים בבית הספר, הם מיותרים, גם עבור המבוגרים (והפתרון בהמשך).

כך, שכאשר המבוגרים עצמם בתוך תוכם, מבינים שרוב הלימודים של בית הספר הם מיותרים, אז כיצד בדיוק מצפים מילד בריא בנפשו, שיעשה משהו שהוא מיותר לחלוטין?! כי כאשר המבוגר עצמו, מבין שרוב הלימודים של בית הספר, הם חסרי תועלת לעולם האמיתי, אז הוא משדר את זה לתת המודע של הילד. וממילא גם הילד, מתייחס ללימודים בהתאם.

ונוסיף לכל זה גם את המורים. שגם הם, ברובם, לא מתלהבים ממה שהם מלמדים. כי רוב המורים פועלים בצורה אוטומטית. כי המורה, כל שנה מלמד את אותו החומר. והמורה עצמו, יש לו שחיקה מהלימודים שהוא מלמד. והמורה עצמו, לא ממש מעניין אותו מה שהוא מלמד. והוא כמו תוכי, חוזר בכל שנה על החומר שהוא לימד בשנה הקודמת. וכאשר המורה עצמו, לא מתעניין במה שהוא עצמו מלמד, אז מדוע שהתלמיד כן יתעניין בלימודים?!

כי אם המורה היה מתלהב מהלימודים שהוא מלמד, דהיינו, אם המורה היה הוא בעצמו לומד בהתלהבות, את הנושא שאותו הוא מלמד את התלמידים, והמורה עצמו היה מגלה התלהבות והתעניינות ותחושה של אושר, מכך שהוא עצמו לומד עם התלמידים, את מה שהוא מלמד אותם, אז הסיכוי שגם התלמידים היו מגלים התעניינות בחומר הנלמד, היה גדול יותר.

אבל כאשר המורה עצמו, מלמד בצורה אוטומטית. וכאשר המורה עצמו, מרגיש שהוא סוג של שמרטף ולא יותר מכך. וכאשר המורה עצמו, מתעניין רק באיך לגרום לממוצע הציונים של התלמידים להיות ברמה כלשהי, ביחס לשאר הכיתות ובתי הספר האחרים, הרי שהדבר האחרון שמעניין את המורה, זה החומר שאותו הוא מלמד. וממילא, גם התלמידים לא מתעניינים בלימודים.

ומצד האמת, אין דבר כזה הפרעות קשב וריכוז אצל ילדים. כי ילדים, מטבעם הם מאוד מרוכזים במה שמעניין אותם. וכאשר הילד עסוק באיזה דבר שיוצר לו הנאה, הרי שהוא כ"כ מרוכז, עד שהוא ממש שוכח לאכול וכיו"ב. והוא אפילו מאבד את חוש השמיעה שלו, והוא ממש לא שומע כאשר קוראים לו. כי הילדים, מאוד מאוד מרוכזים, במה שכן מעניין אותם…

איך לגרום לילד לאהוב ללמוד

יולי 3, 2013

חינוך ילדים – הפרעות קשב וריכוז אצל ילדים, בעיות התנהגות של ילדים – איך לגרום לילד לאהוב ללמוד? איך לחנך ילדים? חלק 2

ולכן גם לדוגמא, ילדים לא מתעניינים בלימודי היסטוריה וכיו"ב. משום, שלימודי ההיסטוריה, הם לימודים על אירועים שכבר התרחשו בעבר. והילד לא מצליח להבין בשום דרך, כיצד הלימודים האלו ייצרו לו הנאות חדשות. וכיו"ב, גם לימודי המתמטיקה. שגם אותם, רוב הילדים, לא אוהבים. משום, שהלימודים האלו הם מופשטים מידי, ולא מייצרים שום תועלת ממשית ומיידית.

ומצד האמת, הילדים, מאוד רוצים ללמוד דברים חדשים. והילדים, כל הזמן לומדים דברים חדשים. כי הילדים, לומדים לדוגמא איך לשחק במשחקי מחשב. והילדים, לומדים שפות חדשות מיוזמתם, כדי להבין את התכנים שמעניינים אותם. והילדים, מומחים בללמוד. וכל הזמן, הם מתעסקים בללמוד. אבל מבחינתם של הילדים, הלימוד, הוא רק אמצעי להשגת הנאה.

וכאשר המקצועות של בית הספר, לא מביאים לילד שום תועלת כילד, הרי שממילא הטבע האנושי של האדם, הוא לא לעשות את מה שלא יוצר אצלו הנאה, וטוב שכך! כי רק מי שהוא עבד ושפוט של אחרים, רק הוא עושה דברים, שלא נותנים לו הנאה. וכאשר מלמדים ילד לעשות דברים, למרות שהוא לא נהנה מהם, הרי שבעצם מלמדים אותו לסבול בשקט (והפתרון יבוא בהמשך).

כי האדם מטבעו, אם הוא בריא בנפשו, כמו ילד קטן, שהוא עדיין בריא בנפשו, לפני שבני האדם שגעו אותו, הרי שהוא מטבעו אמור לעשות רק את מה שגורם לו ליהנות. כי אין שום היגיון בעולם, שהאדם יעשה משהו שיוצר אצלו סבל. והאדם בהחלט, כן מוכן להתאמץ, עבור משהו שהוא חושב שיביא לו תועלת ויגרום לו להנאה.

והילד, בהחלט לומד כל הזמן דברים חדשים. ובהחלט, הילד מוכן להתאמץ ללמוד כל דבר ולעשות כל דבר, למרות שהוא לא נהנה ממנו. וזה בתנאי, שהוא חושב, שהדבר הזה יביא לו הנאה. ומאחר שהלימודים בבית הספר, הם לא מביאים לילד כמעט שום הנאה, הרי שכל ילד שהוא בריא בנפשו, ממילא הוא לא אמור להשקיע בלימודים. כי מי שהוא בריא בנפשו, הוא לא יעשה שום דבר, שלא מוביל אותו אל הנאה כלשהי.

ורוב הילדים שלומדים, הם לומדים רק בגלל שהם מפחדים מההורים ומהמורים שלהם. והילד לומד למבחנים, רק כדי שלא ישגעו אותו ההורים והמורים. והדבר האחרון שמעניין את הילד, זה רוב הדברים שהוא לומד. שהם לא מייצרים לילד, שום תועלת. והילד לומד את הלימודים שלו, רק כדי צרכו. דהיינו, הילד לומד, רק כדי שהוא לא יסבול מההורים שלו.

ועבור הילד, העלות והרע שהוא סובל מהלימודים, היא קטנה יותר, מהרע שהוא יסבול מההורים שלו, אם הוא לא ילמד. ולכן הוא לומד את מה שלא גורם לו להנאה, כדי לסבול כמה שפחות, ממה שיקרה לו, אם הוא לא ילמד. והילד לומד גם את מה שלא גורם לו להנאה, כדרך של בחירה, ברע במיעוטו.

או אם הוא ילד מחונן, שהלימודים באים לו בקלות, שאז הוא לומד בשביל התחושה הטובה, שההצלחה בלימודים נותנת לו, בקטע החברתי וכיו"ב. אך מצד האמת, הלימודים של בית הספר, ברובם, הם לא באמת מעניינים, אפילו לא את מי שכן לומד אותם.

ולכן גם יש המון ילדים מוצלחים, שאם הם קולטים שהם לא מקובלים חברתית, בגלל שהם כן מצליחים בלימודים, אז הם באופן מכוון, מתחילים להיכשל בלימודים, כדי להיות יותר מקובלים חברתית. וזה בעצם אומר, שאותו הילד שהיה מוצלח בלימודים, הסיבה שבגללה הוא השקיע בלימודים, הייתה רק בגלל התועלת הרגשית שההצלחה בלימודים נתנה לו. וכאשר הילד הבין, שאם הוא לא יצליח בלימודים, הוא יהיה יותר מקובל חברתית, אז הלימודים לא משרתים אותו, ואז הוא מכשיל את עצמו.

ומי שיתבונן עוד בעניין יראה, כי באמת מצד האמת, גם המבוגרים יודעים, שהלימודים של בית הספר, אין בהם כמעט שום תועלת. והשימוש העיקרי של בית הספר, הוא כעין ביבי סיטר (שמרטף) לילדים, עד שההורים יחזרו מהעבודה. כי מצד האמת, איזה הורה יכול לומר שמתישהו, הוא השתמש בחייו הבוגרים, בלימודים שלו בבית הספר. ורוב הלימודים בבית הספר, הם מיותרים, גם עבור המבוגרים (והפתרון בהמשך).

כך, שכאשר המבוגרים עצמם בתוך תוכם, מבינים שרוב הלימודים של בית הספר הם מיותרים, אז כיצד בדיוק מצפים מילד בריא בנפשו, שיעשה משהו שהוא מיותר לחלוטין?! כי כאשר המבוגר עצמו, מבין שרוב הלימודים של בית הספר, הם חסרי תועלת לעולם האמיתי, אז הוא משדר את זה לתת המודע של הילד. וממילא גם הילד, מתייחס ללימודים בהתאם.

ונוסיף לכל זה גם את המורים. שגם הם, ברובם, לא מתלהבים ממה שהם מלמדים. כי רוב המורים פועלים בצורה אוטומטית. כי המורה, כל שנה מלמד את אותו החומר. והמורה עצמו, יש לו שחיקה מהלימודים שהוא מלמד. והמורה עצמו, לא ממש מעניין אותו מה שהוא מלמד. והוא כמו תוכי, חוזר בכל שנה על החומר שהוא לימד בשנה הקודמת. וכאשר המורה עצמו, לא מתעניין במה שהוא עצמו מלמד, אז מדוע שהתלמיד כן יתעניין בלימודים?!

כי אם המורה היה מתלהב מהלימודים שהוא מלמד, דהיינו, אם המורה היה הוא בעצמו לומד בהתלהבות, את הנושא שאותו הוא מלמד את התלמידים, והמורה עצמו היה מגלה התלהבות והתעניינות ותחושה של אושר, מכך שהוא עצמו לומד עם התלמידים, את מה שהוא מלמד אותם, אז הסיכוי שגם התלמידים היו מגלים התעניינות בחומר הנלמד, היה גדול יותר.

אבל כאשר המורה עצמו, מלמד בצורה אוטומטית. וכאשר המורה עצמו, מרגיש שהוא סוג של שמרטף ולא יותר מכך. וכאשר המורה עצמו, מתעניין רק באיך לגרום לממוצע הציונים של התלמידים להיות ברמה כלשהי, ביחס לשאר הכיתות ובתי הספר האחרים, הרי שהדבר האחרון שמעניין את המורה, זה החומר שאותו הוא מלמד. וממילא, גם התלמידים לא מתעניינים בלימודים.

ומצד האמת, אין דבר כזה הפרעות קשב וריכוז אצל ילדים. כי ילדים, מטבעם הם מאוד מרוכזים במה שמעניין אותם. וכאשר הילד עסוק באיזה דבר שיוצר לו הנאה, הרי שהוא כ"כ מרוכז, עד שהוא ממש שוכח לאכול וכיו"ב. והוא אפילו מאבד את חוש השמיעה שלו, והוא ממש לא שומע כאשר קוראים לו. כי הילדים, מאוד מאוד מרוכזים, במה שכן מעניין אותם…

וכאשר אנחנו אומרים, שהמורה צריך לנסות להבין, איזו תועלת מביאים הלימודים לו עצמו, הכוונה היא, כיצד הלימודים האלו, משפרים את איכות החיים של המורה באופן כללי ובחיים באופן כללי. כי לדוגמא, לומר שלימודי ההיסטוריה משפרים את חיי המורה, בכך שהוא יודע מה קרה בעבר, זו לדוגמא לא תועלת אמיתית. כי אפשר גם, לא לדעת מה קרה בעבר, וממילא אין בכך שום תועלת.

אבל התועלת האמיתית לדוגמא, שיש למורה מכך שהוא יודע את מה שקרה בהיסטוריה, היא בכך, שהמורה מבין טוב יותר, את דפוסי ההתנהגות של בני האדם. ובוודאות, בכל פעם שהמורה נתקל כאדם בסיטואציה חברתית כלשהי, הרי שבוודאות שבדרך כלשהי, הידע שלו בהיסטוריה, משפיע על קבלת ההחלטות שלו בהווה, בכל אחד ואחד מתחומי החיים.

ואם המורה להיסטוריה היה מתייחס ללימודים שאותם הוא מלמד, לא כאל דרך להעביר מידע, אלא כאל דרך ללמוד חוכמת חיים מעשית ועכשווית, באמצעות האירועים ההיסטוריים, הרי שהדבר הזה היה גורם גם למורה עצמו, להתעניין בכל פעם מחדש, בדברים שאותם הוא מלמד. כי בכל פעם, הוא היה מגלה תובנות חדשות, מהאירועים ההיסטוריים שקרו בעבר.

ואם כן, בשלב הראשון על המורה לנסות להבין, כיצד החומר שאותו הוא מלמד, כיצד הוא השפיע ומשפיע על החיים שלו, בצורה כלשהי. ובעיקר לנסות להבין, איזה תובנות החומר שאותו הוא מלמד, הביאו לחיים האישיים שלו. ואם זה לדוגמא לימודי היסטוריה, אז המורה יכול למצוא אלפי תובנות שהוא למד לחייו האישיים, מהאירועים שקרו לפני אלפי שנים.

ואם לדוגמא מדובר על לימודי המתמטיקה, הרי שגם הם מביאים לאדם תועלת מעשית לחייו. ואיך? על ידי זה שהאדם מרגיל את עצמו לחשוב בצורה מאוד מסוימת. כי המתמטיקה, למרות שנדמה שהיא עוסקת במספרים, ושמשום כך היא נקראת תורת המספרים, הרי שמצד האמת, המתמטיקה היא עוסקת, בדרך לתרגל פתרון בעיות, בעולם האמיתי.

כי את לימודי המתמטיקה, ניתן לחלק לשני חלקים. יש את החלק של הידע שאותו האדם רוכש. כגון לדוגמא את לוח הכפל. שהאדם לומד את כל הכפולות של המספרים. וברמה הזאת וכיו"ב, האדם אכן באמת משתמש במידע הזה, גם כילד וגם כאדם בוגר.

אבל עיקר לימודי המתמטיקה וגם לימודי הגיאומטריה וכיו"ב, מה שהאדם באמת לומד, זה לא איך לחשב שטח של משולש. כי האדם, בשום שלב בחייו, לא יזדקק לחשב של שטח של משולש. והדבר האחרון שאמור לעניין אדם נורמאלי, זה איך לחשב שטח של משולש. כי בחיים האמיתיים, כמעט ואף אחד בעולם, לא מחשב את שטחם של משולשים.

ואם האדם כאדם בוגר יעבוד בדבר כלשהו, שיצריך אותו לחשב את שטח המשולש, אז הוא יוכל ללמוד איך לחשב את שטח המשולש. אבל למה שאדם נורמאלי ורגיל, יתעניין באיך מחשבים שטח של משולש? איך בדיוק זה מקרב אותו אל האושר האישי שלו, בצורה כלשהי?!

אלא, שכאשר האדם לומד איך לחשב שטח של משולש, מה שהאדם באמת לומד, זה לנסות לחשוב בצורה מופשטת על דברים שונים. כי המשולש והריבוע והעיגול וכל שאר הצורות, כל הדברים האלו, הם סוג של משחק, שדרכו האדם לומד לחשוב בצורה מופשטת.

והדרך לחשב את שטחו של המשולש, שונה מהדרך לחשב את שטחו של העיגול. וכל דבר ודבר, יש סיבה, מדוע הוא כך ולא אחרת. וכאשר המורה חושב שהוא מלמד את הילדים את הנוסחא, איך לחשב את שטח המעגל, הרי שזה אכן באמת משעמם. כי זה לא באמת מעניין אף אחד, המידע של: איך לחשב שטח של מעגל.

אבל, אם המורה הוא חכם אמיתי, אז כאשר הוא מלמד את הילדים איך לחשב שטח של מעגל, אז במקום להתייחס לעצמו, כאלו מישהו שמעביר מידע משעמם, לילדים חפים מפשע, הרי שהמורה יכול במקום זה, לנסות ללמד את עצמו ואת התלמידים, את התהליך המחשבתי, שהביא לכך שנוצרה הנוסחא של: איך מחשבים שטח של מעגל או משולש וכיו"ב.

ואם המורה מציב לעצמו ולתלמיד כמטרה, לדעת את הנוסחא. הרי שאוטומטית, זה הופך את המקצוע למשעמם עבור התלמיד. כי אכן, הנוסחא לא באמת מעניינת אף אחד. וכיו"ב, אם המורה להיסטוריה מתייחס לעצמו כאל ספר מדבר, שמעביר מידע עתיק ולא רלוונטי, לתלמידים מסכנים שצריכים להקשיב לו, הרי שממילא, זה לא מעניין את התלמידים, וגם לא את המורה עצמו.

וכאשר המורה מלמד את התלמידים את החומר הנלמד, על המורה לנסות להתמקד ולמקד את התלמידים, לא בידע עצמו ובנוסחא עצמה ובכלל הדקדוק עצמו, אלא במשמעות שלו. כי לנוסחא במתמטיקה, יש משמעות. ולכל דבר, יש משמעות כלשהי, שיכולה לעזור לאדם, בדרך כלשהי.

ואם נסתכל לרגע אחד על לימודי האלגברה, לימודי המשוואות, ולימודי הגיאומטריה וכיו"ב, הרי שבאמת, הלימודים האלו ברובם, הם לא כדי להעביר לתלמיד ידע שימושי, שנמצא לדוגמא בלוח הכפל וכללי החיבור והחיסור וכולי, אלא הם כדי לפתח את החשיבה של התלמיד. כדי שהוא ישפר את היכולת שלו, לחשוב על דברים בצורה יותר מופשטת.

וכל הכללים של המתמטיקה, יש להם משמעות ממשית ומעשית כלשהי. ואם ניקח לדוגמא, את עניין המשוואות עם הנעלמים. אז אחד מהכללים אומר, שכל פעולה שעושים באגף אחד, הרי שיש לעשות את הפעולה הזאת, גם באגף השני של המשוואה.

ולדבר הזה לדוגמא, יש משמעות מעשית כלשהי לחיי היום יום. והיא, שהאדם לומד, שכאשר הוא עושה פעולה כלשהי, אז זה משפיע גם על כל שאר הדברים שתלויים באותו הדבר שהוא שינה (אפקט הפרפר). כי כאשר האדם משנה משהו אחד, הדבר הזה משנה גם את כל שאר הדברים שתלויים בו. והדבר הזה בא לידי ביטוי, בכלל המתמטי. שכאשר עושים פעולה על צד אחד של המשוואה, הרי שיש לעשות זאת גם בצד השני…

והתשובה לשאלה היא, כי כדי לגרום לילד להתעניין בלימודים, לשם כך צריך בצורה כלשהי, לגרום ללימודים, לתת לילד הנאה כלשהי. וההנאה, לא צריכה להיות כתגמול על הלימודים, אלא כתוצאה מהלימודים עצמם. כי הילד מטבעו, מאוד רוצה ללמוד, כל דבר שיצור אצלו הנאה. והילד לומד את כל הלימוד שלו, תוך כדי זה שהוא מנסה ליצור אצלו הנאה.

כך, שכדי לגרום לילד לאהוב את הלימודים, להשקיע בהם, וממילא להצליח בהם ובמבחנים וכיו"ב, לשם כך צריך לגרום בצורה כלשהי לילד, ליהנות מהלימודים עצמם. וזה, על ידי זה, שהילד עצמו יבין, כיצד ובאיזו דרך, הלימודים המשעממים של בית הספר, כיצד הם יכולים ליצור אצלו הנאה.

אלא, שאם ההורה עצמו, חושב שהלימודים האלו, לא ברי שימוש בעולם האמיתי, אז כיצד הוא יכול לשכנע את הילד ליהנות מהלימודים?! כי הילד רוצה, הנאה מיידית. והילד רוצה לדעת, שבאופן מיידי, הלימודים שלו יביאו לו הנאה כלשהי, מעצם הידע שהוא רכש. ואם ההורים והמורים עצמם חושבים, שרוב הלימודים הם מיותרים לגמרי, עבור העולם האמיתי, אז כיצד ניצור הנאה אצל הילד?!

ונחדד: גם כאשר ההורה והמורה, כן מבינים שהלימודים מביאים לילד תועלת בעולם האמיתי, גם אז, זה לא תמיד מעניין את הילד. כי הילד, רוצה הנאה ותוצאה מיידית וטוב שכך. כי אדם שחושב בהיגיון, הוא ישקיע במה שמביא לו תועלת ממשית. ולא באיזה דבר, שאולי בעתיד יביא לו איזו תועלת, שהוא לא מבין אותה.

כך שגם כאשר המקצוע הנלמד, הוא כן יביא לילד תועלת כאשר הוא יהיה בוגר, הרי שגם אז, זה לא באמת מעניין את הילד. כי הילד רוצה הנאה מיידית. כל שכן, כאשר מדובר על מקצוע, שלא מביא שום תועלת ממשית, גם לא כאדם בוגר. כגון לדוגמא לימודי ההיסטוריה (כפי מה שהם נלמדים בד"כ). שהם, לא מביאים לאדם שום תועלת ממשית. מלבד זה, שאולי הוא יזכה באמצעותם באיזה חידון טריוויה וכיו"ב. שברור, שהם לא באמת מעניינים אף אחד.

ובנוסף על כל אלו, כאשר המורה עצמו מרגיש שחיקה מהעבודה כנ"ל, וכאשר המורה עצמו, לא באמת מתעניין במה שהוא עצמו מלמד, אז כיצד בדיוק אפשר לצפות מהילד, שיתעניין במה שהוא לומד?!

ואף על פי כן, יש דרך לגרום לילד להתעניין בלימודים. והיא, על ידי זה שהילד יבין, כיצד הלימודים האלו מביאים לו תועלת ממשית ומיידית, בחיים האמיתיים שלו כילד. ואיך להסביר את זה לילד?

אז כדי להסביר למישהו משהו, לשם כך קודם לכן, זה שרוצה להסביר, עליו בעצמו להבין, את מה שהוא רוצה להסביר. ומי שרוצה בצורה כלשהי, לגרום לילד שלו להבין, שהוא יכול להפיק תועלת ממשית מלימודי ההיסטוריה לדוגמא, הרי שקודם לכן, עליו כהורה להבין, כיצד באמת הלימודים המשמימים האלו, כיצד הם מביאים לאדם תועלת ממשית כלשהי.

ואם באמת יצליח המורה עצמו שמלמד את התלמידים, אם הוא יצליח להבין, כיצד הלימודים שלו יכולים לייצר הנאה מיידית עבור התלמידים, הרי שהוא יצליח לגרום גם להם להתעניין בלימודים. ומצד האמת, אם המורה היה יודע, כיצד המקצוע שאותו הוא מלמד, כיצד הוא יכול להועיל לתלמידים ליהנות בחיים, הרי שגם הוא היה נהנה ממה שהוא מלמד, והוא עצמו לא היה מרגיש שחיקה, ממה שהוא מלמד.

כי מצד האמת, כל דבר שיש בעולם, וכל שכל כלשהו בכל תחום שהוא, הכל נועד לשרת את האדם כדי ליהנות. וכאשר האדם לומד היסטוריה, או דקדוק, או כל מקצוע אחר, הרי שבצורה כלשהי, האדם רוכש שכל כלשהו. שהשכל הזה, עוזר לאדם ליהנות טוב יותר בחיים.

ומצד האמת, כל הלימודים שהאדם לומד בבית הספר, כל הלימודים עוזרים לאדם בחיים. לא באופן ישיר באמצעות השימוש במה שהאדם למד, אלא באמצעות זה שהאדם בחייו הבוגרים, יש לו יכולות חשיבה יותר טובות. בגלל, כל אותם הדברים, שהוא למד בבית הספר.

וכאשר הילד לומד בבית הספר דבר כלשהו, מה שהוא באמת לומד, זה איך לחשוב בצורה נכונה יותר, כדי ליהנות יותר בחיים, גם כילד וגם כאדם בוגר. אלא, שהאדם נדמה לו, שהוא רוכש ידע. והידע, ברובו, הוא לא שימושי. וכאשר הידע הוא לא שימושי, כדי ליצור הנאה מיידית וברורה, הרי שהידע, הוא משעמם.

וגם המורה עצמו, נראה לו שהוא מלמד ידע. ומאחר שהמורה כבר יודע את מה שהוא מלמד, ממילא זה לא מעניין אותו, מה שהוא מלמד. כי הוא, הרי כבר יודע את החומר הנלמד. וכאשר המורה מלמד משהו שהוא כבר יודע, הוא סוג של מת חי. כי הרבה מורים, ממש מרגישים סוג של מוות, כאשר הם מלמדים. כי הלימודים ומה שהם מלמדים, זה משעמם אותם בצורה מאוד רצינית, והם ממש עובדים על אוטומט לכל דבר, כמו רובוט לכל דבר.

והפתרון לכל הבעיות האלו, הוא על ידי זה, שההורים והמורים ינסו להבין, כיצד הלימודים שאותם לומד הילד, כיצד הם עוזרים לו בחיים האישיים שלו כילד. והדרך לעשות את זה, היא על ידי זה, שבמקום להתייחס ללימודים כאל דרך להעביר מידע, צריך להתייחס ללימודים בבית הספר, כאל דרך ללמד את הילד לחשוב בצורה טובה יותר, כדי ליהנות טוב יותר בחיים.

כי בכל מקצוע ומקצוע שיש בתוכנית הלימודים, כל מקצוע יש משהו שמייחד אותו. כי כל מקצוע יש את צורת המחשבה הייחודית שלו. וכדי להצליח בכל מקצוע, לשם כך על התלמיד לפתח אצל עצמו, יכולות שכלית ורגשיות שונות. וכאשר התלמיד לומד כל מיני מקצועות, מה שהוא באמת מפיק מכך, זה את השיפור של היכולות האישיות שלו.

ומי שרוצה לגרום לילד לאהוב את הלימודים, עליו להתבונן עם עצמו היטב היטב, ולנסות להבין, כיצד ובאיזו דרך, הלימודים האלו יכולים לגרום לילד, ליהנות טוב יותר בחיים שלו כילד. ורק אחרי שההורה והמורה מבינים, כיצד הלימודים האלו באמת עוזרים לילד, רק אז הם יכולים לנסות לגרום גם לילד, לרצות להצליח בלימודים…

וכאשר המורה רוצה ללמד את התלמיד איזה דבר, שלב ראשון על המורה לנסות להבין, מה בעצם הוא מלמד את התלמיד, מלבד את הידע עצמו. כי הידע עצמו כידע, הוא ברובו, לא מעניין בעולם הממשי. ובפרט, לא את התלמיד בחייו האישיים כרגע. ועל המורה לנסות להתבונן היטב ולנסות להבין מול עצמו, מה בעצם הוא מלמד את התלמידים, מעבר לידע ולמידע הטכני עצמו.

ואחרי שהמורה מבין את מה שהוא מלמד, דהיינו, אחרי שהמורה מבין, שהוא לא מעביר כאן ידע יבש ומשעמם, אלא הוא עושה כאן משהו אחר לגמרי. שהוא, להקנות לילדים שכל כלשהו, שבאמצעותו הם יהיו יכולים לחיות טוב יותר, עכשיו, יותר קל למורה, גם להתעניין באופן אישי במה שהוא מלמד, וגם לגרום לתלמידים, להתעניין בחומר הנלמד.

והעיקר המרכזי הוא, שהמורה צריך להפסיק להסתכל על מה שהוא מלמד, כעל מידע יבש שלא מעניין אף אחד, או שהוא מעניין רק יחידי סגולה, אלא הוא בעצם מלמד כאן משהו אחר, משהו מעבר, משהו שנותן לאדם תועלת ממשית בחייו.

ואחרי שהמורה מבין את כל זה, והמורה באמת מתייחס למה שהוא מלמד, לא כאל דרך לעשות שטיפת מוח במידע מיותר, למוחם של התלמידים שלא יכולים להתנגד לו, אלא כדרך של לעזור לתלמידים, לרכוש כישורים אמיתיים כדי לחיות טוב יותר, עכשיו מגיע השלב הבא.

והוא, שעל המורה לנסות לראות ולהבין, כיצד המידע שאותו הוא מלמד, כיצד הוא שימושי בחיי היום יום של התלמידים. ואם נחזור לדוגמא, לעניין של הכלל במתמטיקה, שאומר, שכל פעולה שמבצעים על צד אחד של המשוואה, מבצעים אותה גם על הצד השני, הרי שבשלב הראשון, על המורה לנסות להבין בעצמו, את המשמעות לחיים של הכלל המתמטי הזה.

ועכשיו, על המורה לנסות להתבונן, כיצד התלמידים, בחיים האישיים שלהם, כיצד השימוש בחוק הזה, בא לידי ביטוי אצלם. ועל המורה לנסות להבין אל מול עצמו, כיצד זה שהתלמידים יבינו טוב יותר, את הסיבה שבגללה הכלל המתמטי הזה, הוא כפי מה שהוא, כיצד זה ישפר את צורת המחשבה שלהם, ואת החיים האישיים שלהם.

וכיו"ב לדוגמא, לגבי לימודי ההיסטוריה. שעל המורה, בשלב הראשון לנסות להבין, את המוסר השכל שאפשר ללמוד מהאירוע ההיסטורי. ולאחר מכן, על המורה לנסות להבין, מהי בעצם מהות התהליך החברתי, שהתרחש באותו אירוע ההיסטורי. ועל המורה, לנסות למצוא דוגמא, לאירוע בחיי התלמידים, שהתלמידים יכולים ללמוד מהאירוע ההיסטורי, לחיים האישיים שלהם.

וכיו"ב, בכל שאר התחומים. שהדגש המרכזי הוא, שעל המורה לנסות להבין, כיצד הלימוד של התלמידים, את החומר שהוא רוצה ללמד אותם, כיצד זה יכול בצורה כלשהי, לעזור להם בחיים האישיים שלהם, בשלב הזה של החיים שלהם, לפי הרצונות שיש לתלמידים, בשלב הזה של החיים שלהם.

ואחרי שהמורה מתחיל להתייחס לעצמו, לא כאל מישהו שמעביר מידע, אלא כאל מישהו שמלמד משהו, בעל משמעות אמיתית לחיים. ואחרי שהמורה מבין, כיצד גם התלמידים יכולים בחיים האישיים שלהם, להיתרם מכך שהם לומדים את המקצוע שאותו הוא מלמד. מכאן, הדרך לגרום לתלמיד לאהוב את הלימודים, היא די קצרה.

כי עכשיו, על המורה לנסות ללמד את התלמידים, כיצד לשפר את החיים שלהם, באמצעות חומר הלימודים, שאותו הוא ילמד אותם. ואם התלמיד יבין בצורה פשוטה, כיצד באמת הדבר שאותו הוא לומד, כיצד זה מביא לו תועלת מעשית בחיים שלו, הרי שממילא, הילד שהוא מאוד אוהב ללמוד מטבעו, ממילא, הוא יתעניין בלימודים.

ונוסיף: ידוע הדבר, שכל הנ"ל, זה לא קל לביצוע. כי השינוי המרכזי, הוא בצד של המורים, ולא בצד של התלמידים. כי התלמידים, הם בסדר גמור. וכאשר יש לילד הפרעות קשב וריכוז / בעיות התנהגות בלימודים וכיו"ב, ואומרים שהילד סובל מהפרעת קשב וריכוז, הרי שמה שזה באמת אומר, זה: שהמורה סובל, מכך שהוא עצמו כמורה, משועמם ממה שהוא עצמו מלמד. והוא מקרין את זה כלפי חוץ, גם אם זה באופן בלתי מודע. וממילא, גם הילד, לא מתעניין בחומר הנלמד.

והפתרון לבעיית חינוך הילדים, היא בכך, שהמורים עצמם יעברו שינוי פנימי. ושהמורה, לא יסתכל על עצמו, כעל מי שמעביר מידע טכני יבש חסר תועלת. אלא, כעל מישהו שמלמד את התלמיד שכל כלשהו. שבאמצעותו, הוא יכול לחיות טוב יותר.

והדבר הזה, דורש מהמורה עצמו, להיות יותר בעל מודעות עצמית אישית. כי המורה עצמו, צריך להתבונן על המידע שאותו הוא מלמד. והמורה עצמו, לא מספיק שהוא יחליט שהוא מפסיק להתייחס לעצמו, כאל מישהו שמעביר מידע טכני. אלא, הוא באמת צריך להתחבר רגשית ושכלית, לדבר שאותו הוא מלמד.

והמורה עצמו, שרוצה שהתלמידים שלו יתעניינו במה שהוא מלמד, קודם כל, הוא עצמו חייב להתעניין בכל פעם מחדש, במה שהוא מלמד. אחרת, הוא לא שונה מרובוט מדבר, שמדבר דברים חסרי כל עניין. כי הרי הדברים האלו, לא מעניינים, אפילו לא אותו עצמו.

ועל המורה לעבור שינוי פנימי עם עצמו, ולנסות להבין, מה בעצם הוא מלמד? ואיזה תועלת אמיתית, הלימודים האלו נותנים לחיים של האדם? והתועלת היא, לא זה שנדמה למורה, שזה חשוב שהתלמיד ידע את החומר. אלא, תועלת אמיתית לחיים. משהו שאפשר להשתמש בו, בכל שאר תחומי החיים.

ואחרי שהמורה עצמו מתבונן, על מה שהוא עצמו מלמד, ומצליח למצוא, מה באמת מעניין אותו באופן אישי במה שהוא מלמד, ומה מעניין אותו בכל פעם מחדש במה שהוא מלמד, אחר כך, על המורה לנסות להבין, כיצד כל הדברים האלו, יכולים לעניין גם את התלמיד בחיים האישיים שלו. ועל ידי זה, יכול המורה ליצור עניין, גם אצל התלמיד, מהחומר שאותו הוא מלמד…